1. דיר (של בהמות מחוץ לעיר – הנועד למרעה)
2. סהר (מקום לבהמות בתוך העיר)
3. מוקצה / רחבה שאחורי הבתים (נועד לאכסון של חפצים לשימוש תדיר, אך פחות תדיר מחצר קדמית)
4. חצר (קדמית – המשמשת לשימושים שונים ככביסה, אכסון, ועוד)
5. מטע (של עצי פרי במקום מגורים)
6. פסי ביראות  (עמודים המוצבים בסמוך לבאר מים, לצורך שתיית האדם והבהמות)

1. גינה (של זרעים – ומקפידים שלא לדרוך שם כדי לא לקלקל את הזרעים)
2. קרפף (שטח מחוץ לעיר לאכסנת עצים לתקופה ארוכה, ולא לשימוש יומיומי)
3. מקום מלא מים (עמוקים במידה שלא מאפשרת שימוש במקום)

1. מקום דיורין – מקום שמשמש לשימושים המשמעותיים של אדם במקום מגוריו, כגון אכילה ושינה. בביאור הלכה כ' שהטעם בפסי ביראות משום שהמקום משמש את האדם לשתיה משמע שמקום אכילה מספיק בשביל להגדיר בית דירה. ובחזו"א[2] כתב מקום לינה אך במקום אחר כתב שגם מקום אכילה וכדלעיל. ולפי"ז גם מסעדה ואולם המשמשין לאכילה נחשבים לבית דירה.

• – משום שאדם נכנס לשם באופן תדיר, כי להאכיל / לחלוב וכו'

• – דירת בהמה גם נחשב דירה לענין זה.

1. מקומות טפלים לבית (בדרגות שונות)– מוקצה, חצר, ורחבה המוזכרים בגמרא. וכגון חצרות, מבואות, מחסנים, גינות משחק, מגרשים, עצי פרי וכד' המשמשים את האדם, ונועדו לאפשר מגורים נוחים, נעימים וכד'. אך מקומות אלו נחשבים כבית דירה רק בתנאי שיש פתח בין הבית למקומות אלו, ובשעת בניית החצר או המחסן היה כבר פתח בבית לצד החצר וכד' – כיון שהם טפלים למגורי האדם.

1. מקומות שאינם טפלים לבית כגון מחסן לאכסנה לזמן ארוך, פרדסים, רחבה ללא פתח לבית, מגרשים ריקים וכד'

• – בסימן שנח סעיף א' כתב השולחן ערוך כגון "גנות ופרדסין" שאינם נחשבים בית דירה. ובסעיף ט' הביא את דברי הגמרא שאם נטע את רוב החצר אינם מבטלים את פ"א שיש שני סוגי פרדסין:

1. אילנות פרי הנטועות בחצר בית, והבית נותן את שם הדירה לחצר. עצים אלו לא מבטלים את הדירה. וכפי שביאר במשנ"ב ס"ק ה' שאנשים נוטעים אילנות כדי להסתופף בצילן.
2. פרדס שאינו סמוך לבית מגורים, אלא מטע פירות, והגדר נועדה כדי לשמור על העצים והפירות אין להם כח ותוקף להגדיר את המקום "בית דירה"

1. מקום המופקע משימושי דירה –  גינה זרועה או מקום מלא מים המוזכר בגמ' ובשולחן ערוך סימן שנח סע' א' - כגון מקום זרוע בזרעים שמקפידים לא לדרוך שם כדי לא לגרום נזק לזרעים. או מקום מלא מים שאי אפשר להשתמש בו – ודאי שאינו נחשב כבית דירה ואסור לטלטל בו אם שטחו יותר מבית סאתים.

1. מקום שאי אפשר להשתמש בו בעקבות מעשה האדם כזריעה – לכו"ע נחשב כקרפף.
2. מקום שמקפידים שלא לדרוך בו אך נועד לנוי כגון ארוגת פרחים – מחלוקת.[4]
3. מקום שאי אפשר ללכת בו אך לא נעשה בכוונה כגון קוצים / שיחים שגדלו – מחלוקת.
4. מקום שאפשר ללכת בו – אך אף אדם לא משתמש בשטח זה שטחים פתוחים מחוץ לעיר לא שמישים – מחלוקת.

1. שיש בו מגורים בפועל (או אחד מן השימושים המוזכרים לעיל).
2. שבזמן בניית המחיצות היו שם דיורין.

1. מדבריו משמע שמדבר על מקום שנעשה בו שימוש לשמירת העיר, ולא כשדות שלנו.
2. יש שכתבו שדבריו רק על מקום שאם לא היו בו זרעים היו בונים שם בתים.
3. יש שכתבו שדבריו רק בחומה, ולא בהיקף צורת הפתח.
4. הבה"ל כתב שיש להקל בשעת הדחק דוקא כשאין מחיצות לקרפף, והחומה של העיר מקיפה את העיר ואת הקרפף. אך אם הקרפף מוקף מחיצות (שיש בהם פירצה) אין להקל.[10]

1. יש שכתבו להקל בזרעים בעיר, שאין זרעים של יחידים יכולים לאסור עיר שלמה. (חומר בקודש)
2. יש שכתבו שזרעים מבטלים רק כשנזרעו אחרי היקף המחיצה, אך אם הקיף כשהיו זרעים, אין הם מבטלים את ההקיף לדירה. (שו"ת דברי מלכיאל)
3. יש שהקלו שזרעים של עכו"ם לא מבטלים הקיף לדירה. (שו"ת חלקת יעקב)
4. יש שהקילו בזרעים שעלו מאליהם, ולא נזרעו בכוונה. (שו"ת דרכי יושר)
5. יש שהקילו בזרעים שנזרעו לנוי. 

1. לפרוץ יותר מעשר אמות במחיצה, ולסתום מחדש לשם דירה. (שו"ע סע' ב')
2. לפרוץ בקרן זווית ארבעה טפחים, ולסתום לשם דירה. (חזו"א סימן פ"ח ס"ק ל"ד)
3. יניח עפר לפני המחיצה ברוחב ד' טפחים, ובגובה שלא ישאר מחיצה יותר מי' טפחים מעל העפר. וסוללה זו תיהיה באורך יותר מי' אמות – ונחשב כפירצה. ויסיר את העפר לשם דירה. (רמ"א בשם תרומת הדשן.
4. לעשות מחיצה חדשה באורך י' אמות, לפני המחיצה הקיימת. (שו"ע סע' ו')

1. יעשה תקרה שע"י פי תקרה תחלק את המקום לשניים.
2. ניתן לבנות צוה"פ ולחלק את הקרפף.
3. ניתן לפנות שביל בקרפף שיהיה מיועד לשימוש האנשים (וישתמשו בו בפועל) כך שלא יהיה שיעור ב' סאתיים ללא שביל.