מושג בהלכות עירובין - דף טז
"לבוד"
מובא בגמרא שניתן לעשות מחיצת חבלים ובתנאי שבין חבל לחל יהיה פחות מג' טפחים, שיעור זה של שלושה טפחים הוא הנקרא "לבוד"
בין ההלכות שנמסרו למשה בסיני בהלכות מחיצות, נאמר שכל פרצה / חור שגודלו פחות משלושה טפחים נחשב כסתום. סתימה זו נחשבת כסגורה לכל דבר ועניין. ולא רק נחשב הדבר ששני הצדדים מתחברים זה לזה. אלא כל הפרצה כביכול מתמלאת ונסגרת.
ביחס למחיצות הלכתיות אחרות, דין לבוד הוא דין פשוט ללא הרבה פרטים, וכל אחד יכול לסמוך עליו כסגירה.
היכן זה פוגש אותנו?
בדין לבוד משתמשים במקומות רבים בעירובין ובסוכה. בחלק מסוכות הבד ישנם רצועות שמותחים על הדפנות, בין כל רצועה ורצועה יש אוויר פחות מג' טפחים (24 ס"מ) ונחשב הדבר כמחיצה מלאה.
בעירובין ניתן לחבר את העמוד פחות מג' טפחים מהקיר, וכן להגביה את הלחי מהרצפה פחות מג' טפחים, או לעשות מחיצה מגדר רשת שהחורים שבה מתמלאים מדין לבוד. (במידה ומגביהים את הלחי מהרצפה למשל שני טפחים, הלחי עצמה יכולה להיות שמונה טפחים, וסתימת הלבוד מצטרפת לשיעור הלחי)
ממולץ בכל מקרה שכזה לקחת מרווח בטחון, ושבין חבל לחבל יהיה 20 ס"מ, משום שלעיתים החוט מתרופף או ילד מושך את החוט כלפי מטה, או במחיצה, סחף מנמיך את הקרקע וכד' וברגע שהמרווח 24 ס"מ המחיצה או דופן הסוכה נפסלים.
ישנם שני מקרים בהם אי אפשר להשתמש בלבוד:
1. מזוזה של צורת הפתח (עמוד או לחי) עם חורים י"א שנחשבת כפתחי שימאי ופסולה, כמו כן בקנה העליון של צורת הפתח אם מורכב מכמה חלקים ולבוד ביניהם, י"א שפסול מהטעם הנ"ל
2. לא אומרים לבוד לחומרא (יבואר בהמשך..)
שאלה שנשלחה לאתר "עירוב שבת"
האם ניתן לסמוך על הגדר הלבנה שבתמונה?
אם יש לבוד בין החורים נחשב הדבר כסתום. אך כיון שבין החלק העליון של הגלגל למוט האנכי של הגדר היה יותר מלבוד, גובה הגדר רק עד אמצע הגלגל ולא היה בה עשרה טפחים..
מובא בגמרא שניתן לעשות מחיצת חבלים ובתנאי שבין חבל לחל יהיה פחות מג' טפחים, שיעור זה של שלושה טפחים הוא הנקרא "לבוד"
בין ההלכות שנמסרו למשה בסיני בהלכות מחיצות, נאמר שכל פרצה / חור שגודלו פחות משלושה טפחים נחשב כסתום. סתימה זו נחשבת כסגורה לכל דבר ועניין. ולא רק נחשב הדבר ששני הצדדים מתחברים זה לזה. אלא כל הפרצה כביכול מתמלאת ונסגרת.
ביחס למחיצות הלכתיות אחרות, דין לבוד הוא דין פשוט ללא הרבה פרטים, וכל אחד יכול לסמוך עליו כסגירה.
היכן זה פוגש אותנו?
בדין לבוד משתמשים במקומות רבים בעירובין ובסוכה. בחלק מסוכות הבד ישנם רצועות שמותחים על הדפנות, בין כל רצועה ורצועה יש אוויר פחות מג' טפחים (24 ס"מ) ונחשב הדבר כמחיצה מלאה.
בעירובין ניתן לחבר את העמוד פחות מג' טפחים מהקיר, וכן להגביה את הלחי מהרצפה פחות מג' טפחים, או לעשות מחיצה מגדר רשת שהחורים שבה מתמלאים מדין לבוד. (במידה ומגביהים את הלחי מהרצפה למשל שני טפחים, הלחי עצמה יכולה להיות שמונה טפחים, וסתימת הלבוד מצטרפת לשיעור הלחי)
ממולץ בכל מקרה שכזה לקחת מרווח בטחון, ושבין חבל לחבל יהיה 20 ס"מ, משום שלעיתים החוט מתרופף או ילד מושך את החוט כלפי מטה, או במחיצה, סחף מנמיך את הקרקע וכד' וברגע שהמרווח 24 ס"מ המחיצה או דופן הסוכה נפסלים.
ישנם שני מקרים בהם אי אפשר להשתמש בלבוד:
1. מזוזה של צורת הפתח (עמוד או לחי) עם חורים י"א שנחשבת כפתחי שימאי ופסולה, כמו כן בקנה העליון של צורת הפתח אם מורכב מכמה חלקים ולבוד ביניהם, י"א שפסול מהטעם הנ"ל
2. לא אומרים לבוד לחומרא (יבואר בהמשך..)
שאלה שנשלחה לאתר "עירוב שבת"
האם ניתן לסמוך על הגדר הלבנה שבתמונה?
אם יש לבוד בין החורים נחשב הדבר כסתום. אך כיון שבין החלק העליון של הגלגל למוט האנכי של הגדר היה יותר מלבוד, גובה הגדר רק עד אמצע הגלגל ולא היה בה עשרה טפחים..
