מושג בהלכות עירובין דף כו - שישים ריבוא
מושג בעירובין דף כו
"שישים ריבוא"
רש"י מזכיר שעיר שאין בה שישים ריבוא נחשבת כעיר של יחיד, ורק עיר שיש בה שישים ריבוא נחשבת עיר של רבים (רשות הרבים) אכן תנאי זה אינו מוזכר בגמרא אלא מקורו ברש"י בדף ו, ובדבריו כאן.
לדבריו מעבר לשלושת התנאים המוזכרים בגמרא כדי להגדיר רשות הרבים (ט"ז אמה, מפולש, ואינו מקורה) ישנו תנאי רביעי שצריך שישים ריבוא. מקור תנאי זה הוא מספר בני ישראל (גברים) שהיו במחנה ישראל במדבר - משם נלמדים גדרי רשות הרבים.
מצאנו כמה לשונות בראשונים ביחס לשישים ריבוא אלו:
י"א שצריך שיגורו בעיר 600 אלף איש
י"א שצריך שיעברו בדרך 600 אלף איש (ולא כתבו באיזה פרק של זמן..)
י"א שצריך שיעברו בדרך 600 אלף איש בכל יום
כמו כן כתבו הראשונים שגם לשיטה זו יש מקומות שלא צריך בהם תנאי זה, כגון דרך בין עירונית, ותנאי זה נאמר רק בדרך עירונית. וכן עיר שנכנסים אליה אנשים רבים מבחוץ למסחר גם הם נחשבים לחלק מה 60 ריבוא.
להלכה השולחן ערוך הביא שיטה זו כי"א (וכתב שצריך שיעברו כל יום..) ובבה"ל האריך וסיים שאין למחות בידי המקילים המצריכים תנאי זה, וירא שמים יחמיר.
היכן זה פוגש אותנו?
כיום רוב הרחובות בתוך העיר לא עוברים בהם 600 אלף איש בכל יום, וברוב הערים אין 600 אלף תושבים. ואם נחמיר שלא צריך את תנאי זה כדי להגדיר את המקום כרשות הרבים, כל העירובים שיש היום בטלים, משום שלרשות הרבים צריך דלתות, ולא מספיק צורת הפתח. אך אם נפסוק כמקילים ניתן לסמוך על עירוב של צורת הפתח. ואין למחות מיד המקילים, וירא שמים יחמיר.
יש לציין שלפי האמור לעיל בעיר שגרים בה 60 ריבוא, או עיר שנכנסים אליה אנשים רבים מבחוץ, וכן אם העירוב מקיף דרך בין עירונית בשטחו (כביש 40 במצפה רמון, כביש גהה ברמת גן, כביש עכו חיפה, כביש 90 בבקעת הירדן, כביש החוף, רחוב בגין בירושלים, רח' זבוטינסקי בבני ברק ועוד..) יתכן וגם למקילים מתקיים תנאי זה, וגם לשיטה זו יחשב המקום כרשות הרבים.
כביש 40 (בין עירוני) עובר בתוך שטח העירוב של מצפה רמון
"שישים ריבוא"
רש"י מזכיר שעיר שאין בה שישים ריבוא נחשבת כעיר של יחיד, ורק עיר שיש בה שישים ריבוא נחשבת עיר של רבים (רשות הרבים) אכן תנאי זה אינו מוזכר בגמרא אלא מקורו ברש"י בדף ו, ובדבריו כאן.
לדבריו מעבר לשלושת התנאים המוזכרים בגמרא כדי להגדיר רשות הרבים (ט"ז אמה, מפולש, ואינו מקורה) ישנו תנאי רביעי שצריך שישים ריבוא. מקור תנאי זה הוא מספר בני ישראל (גברים) שהיו במחנה ישראל במדבר - משם נלמדים גדרי רשות הרבים.
מצאנו כמה לשונות בראשונים ביחס לשישים ריבוא אלו:
י"א שצריך שיגורו בעיר 600 אלף איש
י"א שצריך שיעברו בדרך 600 אלף איש (ולא כתבו באיזה פרק של זמן..)
י"א שצריך שיעברו בדרך 600 אלף איש בכל יום
כמו כן כתבו הראשונים שגם לשיטה זו יש מקומות שלא צריך בהם תנאי זה, כגון דרך בין עירונית, ותנאי זה נאמר רק בדרך עירונית. וכן עיר שנכנסים אליה אנשים רבים מבחוץ למסחר גם הם נחשבים לחלק מה 60 ריבוא.
להלכה השולחן ערוך הביא שיטה זו כי"א (וכתב שצריך שיעברו כל יום..) ובבה"ל האריך וסיים שאין למחות בידי המקילים המצריכים תנאי זה, וירא שמים יחמיר.
היכן זה פוגש אותנו?
כיום רוב הרחובות בתוך העיר לא עוברים בהם 600 אלף איש בכל יום, וברוב הערים אין 600 אלף תושבים. ואם נחמיר שלא צריך את תנאי זה כדי להגדיר את המקום כרשות הרבים, כל העירובים שיש היום בטלים, משום שלרשות הרבים צריך דלתות, ולא מספיק צורת הפתח. אך אם נפסוק כמקילים ניתן לסמוך על עירוב של צורת הפתח. ואין למחות מיד המקילים, וירא שמים יחמיר.
יש לציין שלפי האמור לעיל בעיר שגרים בה 60 ריבוא, או עיר שנכנסים אליה אנשים רבים מבחוץ, וכן אם העירוב מקיף דרך בין עירונית בשטחו (כביש 40 במצפה רמון, כביש גהה ברמת גן, כביש עכו חיפה, כביש 90 בבקעת הירדן, כביש החוף, רחוב בגין בירושלים, רח' זבוטינסקי בבני ברק ועוד..) יתכן וגם למקילים מתקיים תנאי זה, וגם לשיטה זו יחשב המקום כרשות הרבים.
כביש 40 (בין עירוני) עובר בתוך שטח העירוב של מצפה רמון
