"עירוב בבתי חולים"
מושג בעירובין דף עז
"עירוב חצירות בבתי חולים"
אסכם בקצרה את עיקרי הנידונים בעירוב בבתי חולים - כסיכום..
א. י"א ששהות חולה בבית חולים אינה מגורים אלא זכות טיפול ולשיטתם אין צריך עירוב מצד החולים.
בשו"ת חיים שאל דן במחנה הסגר שנועד לוודא שעולים לא חולים (כעין מלונית קורונה בזמנינו..) ומחמיר שכן צריך עירוב חצירות - ויש שחילקו ששם המטרה היא שהות ולא טיפול רפואי.
גם למקילים במקרים רבים ישנם בני משפחה / עובדים / סטודנטים, שאינם נמצאים לצורך קבלת טיפול.
ב. אם כולם אוכלים בחדר אוכל אחד אינם צריכים לערב, אך בדרך כלל ישנם כמה חדרי אוכל, וישנם האוכלים בחדרים, בנוסף יש אנן סהדי שאם היו יכולים היו אוכלים בחדרים, ובמקרה זה לא מועיל חדר אוכל אחד.
ג. ניתן לערב כל קומה בפני עצמה, אך אם יש מחלקה אחרת שלא עירבה שיכולה לצאת רק ע"י מעבר במחלה זו - נחשב הדבר כרגל האוסרת במקומה שאוסרת גם במקום שעוברת בו וצריכים לערב ביניהם.
ד. חולים האוסרים - נמצא ל' יום / בא מראש לטיפול יותר מל' יום / רגיל לבוא (בנכרי) / אם כולם באים לפחות מל' יום.
ה. גם תינוק אוסר, וי"א שגם עובר במעי אמו (שיודעים שיוולד וישהה יותר מל' יום)
ו. תפיסת יד ומצי לסלוקי מועיל רק כשמנהל בית החולים גר שם בשבת, מנהל כיום לא יכול לסלק, בבית חולים יש מחלוקת האם המנהל נחשב לבעלים, כשהמנהל גוי / מומר לרמ"א לא מועיל הנ"ל.
ז. יש שרצו להתיר בבית חולים ממשלתי שנחשב כמקום הפקר כיוון שאין בעלים מוגדר - אך בפשטות מקום לינה ואכילה מגדיר את דיורי השוהים שם.
ח. מטבח משותף - לא מועיל באנשים זרים, (רק אב וילדים או רב ותלמידים) וכן בני משפחה אינם אוכלים ממטבח בית החולים.
ט. גר שנתגייר אחר זיכוי העירוב, וכן תינוק הנולד לאחר הזיכוי ושוהה בבית החולים ללא אמו - אוסרים. כיון שלא היה אפשר לזכות להם חלק בעירוב. משום כך יש לעשות עירוב בכל ערב שבת לזכות לנ"ל.
י. ניתן לשכור ממנהל בית החולים מדין שכירו ולקיטו של הממשלה או של הבעלים.
לסיכום:ניתן לראות שהלכות אלו מורכבות, ויש צורך בידע הלכתי, ולהכיר את המציאות בשטח. ישנם לא מעט בתי חולים שסידרו בהם מחיצות כדין, עירוב חצירות ושכירות. ובכל ערב שבת מזכים שוב לכל מי שהתגייר או נולד. (הדסה עין כרם והר הצופים, תל השומר, העמק, סורוקה, אסף הרופא, שניידר, ביילינסון, מעייני הישועה ועוד..)
"עירוב חצירות בבתי חולים"
אסכם בקצרה את עיקרי הנידונים בעירוב בבתי חולים - כסיכום..
א. י"א ששהות חולה בבית חולים אינה מגורים אלא זכות טיפול ולשיטתם אין צריך עירוב מצד החולים.
בשו"ת חיים שאל דן במחנה הסגר שנועד לוודא שעולים לא חולים (כעין מלונית קורונה בזמנינו..) ומחמיר שכן צריך עירוב חצירות - ויש שחילקו ששם המטרה היא שהות ולא טיפול רפואי.
גם למקילים במקרים רבים ישנם בני משפחה / עובדים / סטודנטים, שאינם נמצאים לצורך קבלת טיפול.
ב. אם כולם אוכלים בחדר אוכל אחד אינם צריכים לערב, אך בדרך כלל ישנם כמה חדרי אוכל, וישנם האוכלים בחדרים, בנוסף יש אנן סהדי שאם היו יכולים היו אוכלים בחדרים, ובמקרה זה לא מועיל חדר אוכל אחד.
ג. ניתן לערב כל קומה בפני עצמה, אך אם יש מחלקה אחרת שלא עירבה שיכולה לצאת רק ע"י מעבר במחלה זו - נחשב הדבר כרגל האוסרת במקומה שאוסרת גם במקום שעוברת בו וצריכים לערב ביניהם.
ד. חולים האוסרים - נמצא ל' יום / בא מראש לטיפול יותר מל' יום / רגיל לבוא (בנכרי) / אם כולם באים לפחות מל' יום.
ה. גם תינוק אוסר, וי"א שגם עובר במעי אמו (שיודעים שיוולד וישהה יותר מל' יום)
ו. תפיסת יד ומצי לסלוקי מועיל רק כשמנהל בית החולים גר שם בשבת, מנהל כיום לא יכול לסלק, בבית חולים יש מחלוקת האם המנהל נחשב לבעלים, כשהמנהל גוי / מומר לרמ"א לא מועיל הנ"ל.
ז. יש שרצו להתיר בבית חולים ממשלתי שנחשב כמקום הפקר כיוון שאין בעלים מוגדר - אך בפשטות מקום לינה ואכילה מגדיר את דיורי השוהים שם.
ח. מטבח משותף - לא מועיל באנשים זרים, (רק אב וילדים או רב ותלמידים) וכן בני משפחה אינם אוכלים ממטבח בית החולים.
ט. גר שנתגייר אחר זיכוי העירוב, וכן תינוק הנולד לאחר הזיכוי ושוהה בבית החולים ללא אמו - אוסרים. כיון שלא היה אפשר לזכות להם חלק בעירוב. משום כך יש לעשות עירוב בכל ערב שבת לזכות לנ"ל.
י. ניתן לשכור ממנהל בית החולים מדין שכירו ולקיטו של הממשלה או של הבעלים.
לסיכום:ניתן לראות שהלכות אלו מורכבות, ויש צורך בידע הלכתי, ולהכיר את המציאות בשטח. ישנם לא מעט בתי חולים שסידרו בהם מחיצות כדין, עירוב חצירות ושכירות. ובכל ערב שבת מזכים שוב לכל מי שהתגייר או נולד. (הדסה עין כרם והר הצופים, תל השומר, העמק, סורוקה, אסף הרופא, שניידר, ביילינסון, מעייני הישועה ועוד..)
