יחידה ב' – הלכות צורת הפתח
שיעור 13 – פתחי שימאי
 
מקור המושג פתחי שימאי נמצא בגמרא מסכת עירובין דף יא עמוד א', הסבר המילה שימאי הוא שומם / אשמאי. כלומר פתח שומם, או פתח אשמאי – חסר. פתח זה אינו נחשב כמחיצה, משום שהוא הרוס או חסר.
בגמרא מובא שתי שיטות מהו פתחי שימאי:

1. שאין לו שקפי – כלומר, פתח ללא מזוזות. בקיר הבנוי מאבנים אריח ע"ג לבנה, בקצה הקיר לא יהיה קו ישר אלא אבן נכנסת ואבן יוצאת, במקרה ולא סוגרים את החללים אין לפתח משקוף מסודר, ולא ניתן לחבר לו דלת בצורה ראויה.
2. שאין לו תקרה – משקוף. כיון שמבנה צורת הפתח הוא שתי מזוזות ומשקוף. במידה ואין משקוף נחשב הדבר לפתח הרוס.

להלכה השיטה השניה נפסקה בסימן שסב סע' י"א שצורת הפתח הוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
לשיטה הראשונה אין התייחסות מפורשת בשולחן ערוך אך מצאנו כמה מקורות בפסיקת ההלכה גם לשיטה זו:
השולחן ערוך פסק בסימן שסג סעיף ז', שלחי של מבוי יכול להיות שברי שברים, וביאר המשנ"ב שגם לחי שמורכב מבליטות בקיר שאין ביניהם ג' טפחים ונסתמים מדין לבוד, נחשב כלחי. והוסיף בשעה"צ שזה דוקא בלחי של מבוי שהיא הכר, אך לחי של צורת הפתח פסולה כיון שנחשב פתח הרוס, וכן עץ עם בליטות אינו כשר לצורת הפתח.
בשעה"צ הביא זאת כשיטה שאין עליה חולקים, אך במשנ"ב ס"ק קי"ג הביא מחלוקת בזה האם לחי כזו כשרה לצורת הפתח.
 
הלכה זו רלוונטית מאוד בעירובין שלנו, אנו משתמשים באמצעים שונים כדי ליצור צורת הפתח, בעירובין מסודרים יש עמודי עירוב הבנויים בצורה חלקה וישרה, אך בעירובין  משתמשים בחומרים שונים כדי ליצור צורת הפתח, וכן בעירובין זמניים, או תיקונים מאולתרים משתמשים בחומרים הנמצאים מכל הבא ליד, ויש לתת את הדעת להלכה זו, שהפתח צריך להיות מתוקן.
יש להדגיש שהכוונה לחלק בצורת הפתח הפונה לכיוון הפתח, או לכיוון תוך הרשות. אך מה שפונה לחלק האחורי יכול להיות גם עם בליטות וכד'
כמה דוגמאות למקרים שכיחים שיש לדון בהם מדיני פתחי שימאי:

1. לחי מגדר רשת – נחשב כסתום מדין לחי בין החורים.
2. לחי ממשטח – כנ"ל.
3. חביות קרועות / מקומטות
4. עמודי ברזל שקיבלו "מכה"
5. קרשי בניה לא חלקים
6. קיר מאבן ירושלמית
7. קיר הבנוי מאבנים קטנות צמודות
8. עמוד שחיברו אליו ברגים כדי לקשור את החוט
9. גזע עץ
10. לחי מסיבית – שהתבלה במשך הזמן

 
לא נתבאר בדיוק מה השיעור של הבליטה כדי שיחשב פתחי שימאי, והאם בכל גובה הלחי יש להקפיד בכך, או רק עד גובה עשרה טפחים.
 
שיטות האחרונים:
מצינו שתי גישות באחרונים בהתייחסות לפתחי שמאי:
שיטת המקור חיים – שמשום פתחי שימאי צריך שמזוזה תיהיה חלקה לגמרי מבליטות. ופוסקים דלא כרש"י אלא כראשונים שפתחי שמאי הוא כשאין לו משקוף. וכל זה במזוזה אך בעירוב פתחי שימאי מועיל, ומה שפסלה הגמרא הוא דוקא בלחי שאורכו ד' אמות.[1]
שיטת החזון איש – שגם בעירובין יש פסול של אבן נכנס אבן יוצאת, אך מוסיף שדוקא במקרה שהפתח נראה הרוס (כמו הקיר שמסתיים בצורה לא שווה)  פסול. אך אם יש בליטות שזה צורת בניינו ותיקונו כשר כגון זמורות הבולטות מקנה עץ. (וביו"ד כתב לחשוש לשיטת המקור חיים שהלחי תיהיה חלקה לגמרי[2])
ולפי הנ"ל:

• לחי מגדר רשת, או משטח, וכן כל לחי עם חורים – מחלוקת במשנ"ב.
• חביות קרועות / מקומטות, עמודי ברזל שיש בהם בליטה, קרשי בניה לא חלקים, לחי מעץ שנהרסה בגשם וכד' – לחזו"א פסולה. למקור חיים כשרה.
• קיר מאבן ירושלמית, קיר מאבנים קטנות, בורג לתפיסת החוט, גזע עץ – כיון שזו צורתם המתוקנת – כשרה. והרוצים להחמיר כמקור חיים שצריך לחי חלקה – יש להחמיר בעשרה טפחים התחתונים.

הלכות אלו נתונות לשיקול הדעת, ולרגשות הלב. יש שיראו במזוזה כמשהו הרוס, ויש שיראו בו פתח מתוקן. ונחלקו פוסקי דורינו ביחס לבליטות ושקיעות מסויימות האם הם תיקון ויופי של הפתח, אן משהו חיצוני לו וכד'.
 
פתחי שימאי בקנה העליון
בתוספות במסכת מנחות כתב:
"דלית להו תקרה - פירוש מקום שהפתח שוקף שם מלמעלה אינו שוה אלא האבנים מן הכיפה אבן נכנסת ואבן יוצאת וכענין זה דלית ליה שיקפי שאין שם מזוזות אלא האבנים בולטות כגון שיני חומה"
בדבריו משמע שדין פתחי שימאי הוא גם על המשקוף וגם על המזוזות, וכן כתב החזו"א בסימן ע"א ס"ק י"א שגם בקנה העליון יש דין שלא יהיה לבוד או אבן נכנס אבן יוצאת.
ברוב המקרים ניתן יהיה בקלות להקפיד על כך.
דוגמות:

• חוט ברזל שיש בו קיפופים
• חיבור שני חוטים / קשרים באמצע החוט
• סרט או צינור
• קנה העליון שמורכב מכמה חתיכות מחוברות