צורת הפתח מהצד

1. חרץ חריץ עמוק בראש העמוד והשחיל החוט לתוכו (והעמוד ממשיך מעבר לחוט כלפי מעלה) וכן חורר חור באמצע העמוד (מעל גובה י"ט) והשחיל את החוט בתוכו – המשנ"ב מביא שיש מצדדים להחמיר. החזו"א מיקל.
2. במקרה הנ"ל אם הקנה העליון ממלא את החריץ, גם המשנ"ב מתיר.
3. תקע מסמר בראש העמוד וליפף עליו – כשר. בכף החיים ביאר דהמסמר טפל לעמוד ונחשב שכל החוט על גבי העמוד. ויש שכתבו שעדיף שרק ראש המסמר יבלוט מעט, וכשמניחים את החבל יסתיים בקו ישר עם המסמר (כחקק)
4. אם עשה זרועות בראש העמוד, הבולטות לצידי המשקוף, והניח את הקנה העליון על גבי הזרועות – פסול[2]
5. אם יוצאים זרועות לכיוון חלל הפתח, ועליהם יושב הקנה העליון – אם הכל מחובר כראוי – כשר.
6. עמוד הבנוי בצורת קונוס, רחב למטה, וצר למעלה – לחזו"א אי אפשר לחבר את החוט לחלק העליון הצר[3] – הגם שתחתיו יש עמוד רחב יותר. משום שכל העמוד נחשב במקרה זה כחטיבה אחת.[4]
7. אם יש כעין מדריגה באמצע העמוד מעל גובה י' טפחים ניתן לקשור למעלה בחלק הצר, והחלק התחתון הרחב עולה "בגוד אסיק" עד החוט.[5]
8. קנה עליון שמחובר מן הצד, אך מסתיים בקו אחיד עם הקו העליון של העמודים – המשנ"ב הביא בשם הט"ז שכשר. אך חלק עליו ופסק שפסול.[6]
9. החזו"א[7] חידש שגם אם חיבור מן הצד (כגון מקרה 7)  אך אח"כ החליקו את קו החיבור, או טייחו בטיט וכעת זה לא נראה חיבור מן הצד כשר. אך אם החיבור ניכר (כריתוך וכד') פסול.
10. משקוף ומזוזה החתוכים באלכסון, ומונחים אחד ע"ג השני, כשרים. משום שאנו מסתכלים על הקו הפנימי של המזוזה, ומעליה יש משקוף.
11. כשמלפפים חוט על עמוד, מה שקובע האם זה מן הצד או על גביו, הוא נקודת היציאה מהליפוף לעמוד הבא, ולא נקודת הכניסה (תחילת הליפוף) על העמוד.