שכירות מנכרי / מומר

1. חכמים נתנו תוקף לדירת הגוי שתאסור על בני החצר. אך בתנאי שיש שני יהודים הגרים בשני בתים בחצר זו. משום שלא היה שכיח שיהודי אחד יתגורר עם גוי בחצר אחת, מחשש שיהרגנו, לא גזרו במקרה זה.
2. חכמים תקנו שהפתרון "עירוב חצירות" לאיחוד בני החצר, לא תקף ביחס לגוי.
3. ניתן  לשכור את רשות הגוי בכסף בלבד ואפי' פחות מפרוטה אחת, ולזכות את רשותו לכל בני החצר. אך אי אפשר לקבל מן הגוי את רשותו במתנה. הגוי בהתחלה ישתף פעולה כדי להרוויח את התשלום. אך בשלב מאוחרים הוא יחשוש שהיהודי עושה כשפים בפעולה זו, ויסרב להשכיר את רשותו, והיהודי יאלץ לעזוב את החצר.[1]

1. שכירו ולקיטו – שכיר הוא פועל העובד אצלו כל השנה. ולקיט הוא פועל העובד בזמן הקציר. ופועל זה כיון שיכול להשתמש בכל ביתו של בעל הבית, נחשב כידו של בעל הבית, וניתן לשכור ממנו גם כשהגוי מוחה.
2. שאילת מקום - פתרון זה גם מועיל מדין שכירו ולקיטו - יכול אחד מבני החצר להתיידד עם הגוי, ולבקש רשות להניח חפץ ברשותו של הגוי.[2] במידה והגוי ישאיל לו מקום להשתמש ניתן לשכור מהיהודי את חלקו בבית הגוי., וניתן להשתמש בו באופנים שונים, כגון לבקש מהגוי שישמור ליהודי על מפתח של ביתו, והמקום שהגוי מניח את המפתח נחשב כמושאל ליהודי. וכן במקרים של בתי מלון, חדרים של עובדים זרים, ישיבות, מגורי עובדים בכל מקרה שיש ליהודי רשות להניח חפצים בחדר הגוי, נחשב היהודי כשכירו ולקיטו.

1. אשתו – ניתן לשכור מאשתו גם בעל כורחו.[3]
2. שר העיר – כיוון שללא עירוב קשה לנהל חיים תקינים בשבת, ומדובר בצורך בסיסי, חיפשו במשך הדורות פתרונות שונים לשכור את רשות הנכרים שבעיר, מבלי שיהיה צורך לשכור מכל גוי באופן אישי, אחד מן הפתרונות הוא לשכור משר העיר.

1. אורח, מצי לסלוקי, תפיסת יד - ישנם פתרונות נוספים שמועילים מדין שהגוי טפל ונגרר אחרי בעל הבית היהודי, כגון כשהגוי אורח פחות מל' יום, או שיש לבעל הבית תפיסת יד בבית הגוי, או שיכול לסלקו. אך יש לשים לב בכל אלו שרק במידה והיהודי נמצא בשבת בביתו, הגוי טפל אליו ולא צריך לשכור ממנו, אך אם היהודי אינו נמצא בחצר בשבת, הגוי אוסר. ועל כל לא הרחבנו בפתרונות אלו, כיון שאינם מועילים באופן קבוע.

1. מכבי אש, צבא, קב"ט  – פתרון זה מתבסס על שכירות "שר העיר" כיוון שבזמן שריפה יש למכבי האש זכות להכנס לבתי התושבים ללא רשות, ובזמן אירוע בטחוני הצבא וקצין בטחון יכולים להכנס לבתים ללא רשות, שכרו מהם זכות זו. אך פתרון זה אינו מועיל כיוון שאין אפשרות למכבי האש ליזום שריפה, ולצבא ליזום אירוע בטחוני, ובזמן שגרה אין להם רשות להכנס ללא צו מבית משפט, כך שבזמנים אלו אין להם זכות בבתי התושבים.
2. משטרה – כפי הביארנו גם מהמשטרה אי אפשר לשכור את הבתים, כיוון שאין להם רשות לעשות על דעתם מאומה בזמן שגרה. אך כיוון שהמשטרה יכולה לסגור רחובות ללא אישור / התייעצות, ניתן לשכור מהם את כל הרחובות. ולהתיר את הטלטול בכל השטחים הציבוריים (ויהיה אסור להכניס חפץ לבית הגוי) אך גם פתרון זה מוגבל, כיוון שאם הרחוב פרוץ לחצר של בניין, ואת החצר המשטרה לא יכולה לסגור, גם הרחוב נאסר בטלטול, כיון שהוא פרוץ למקום האסור בטלטול.
3. חברת חשמל – כפי שביארנו אם הגוי משאיל שטח ברשותו ליהודי ניתן לשכור מהשואל את החלק שהושאל לו ברשות הגוי. כל אדם שמחובר לחברת חשמל משאיל לחברת חשמל שטח בקירות ביתו להניח מונה חשמל (המונה הוא רכוש של חברת החשמל- וללא בבעלות בעל הדירה) משום כך עשו שכירות עם חברת חשמל שהוא גוף ארצי (ולא אזורי כתאגידי מים) וכך ניתן לשכור את הבתים של הנכרים שהשאילו לחברת חשמל משבצת להניח את מונה החשמל.

1. מגורים מוכרחים עם נכרים – בשו"ת גינת ורדים, אחר שמפרט שחידשו את השכירות עם מושל העיר מכמה סיבות, מקשה: הרי כל סיבת תקנת השכירות כדי שיהיה קשה ליהודי לגור עם הגוי, כל הפתרונות הנ"ל הפותרים את בעיית השכירות לכל בני העיר לזמן רב, לכאורה עוקרת את סיבת התקנה? ומסיים שם את דבריו:

1. במידה ואין עירוב אסור לטלטל כלל. אם אם יש עירוב כדין, גם אם אין שכירות מותר לטלטל את הכלים ששבתו בחצר (שלא היו בבית בזמן בין השמשות) בכל השטחים הציבוריים ורק לבית אסור להכניסם.
2. גם לכלים ששבתו בבית, והוצאו באיסור מן הבית, אם אין עירוב אין להמשיך ולטלטלם, אך אם יש עירוב ללא שכירות מותר לטלטל בחצירות, ובמבואות וכד'
3. איסור טלטול ללא עירוב, חמור יותר מאיסור טלטלו ללא עירוב חצירות / שכירות.
4. יש לצרף את שיטת הגינת ורדים הנ"ל שכיום בטלה תקנת שכירות.

1. השכירות מתבצעת בכסף או בשווה כסף.
2. הפעולה המתבצעת היא שכירות, ולא מתנה וכד'
3. הוא נותן זכות אמיתית לשוכר, ולא משהו וירטואלי, דתי, מיסטי.

1. להלכה ניתן גם לשכור בשכירות רעועה, כלומר לשכור חלק מרשות הגוי, ואפילו שלא יכול לסלק את הגוי מביתו. ואין הגוי מוגבל בפועל בשימוש בדירה.
2. אין צורך לפרש שכירות זו מתירה את הטלטול.
3. יש לשכור בכסף או שווה כסף בלבד, אך ניתן לשכור גם בפחות משוה פרוטה. מתנה לצורך התרת הטלטול אינה מועילה, אך אם נותן ממש במתנה גמורה מועיל.
4. הגוי צריך להבין שיש כאן קניין אמיתי, ולא רק טקס דתי, או משהו מיסטי. ולכן אין לומר לו שהוא לא מפסיד כלום והכל נשאר כשהיה. אך ניתן לומר שיש לקניין זה תוקף הלכתי, גם אם אין לו תוקף משפטי.
5. אין צריך לחתום על שטר וכד' – אך בדרך כלל אם יש שטר הגוי מבין שיש כאן משהו רציני, וניתן לראות בשטר עד איזה תאריך שכרו.
6. יש לעשות שכירות לזמן מוגבל, ונהגו לשכור ל 20 שנה. במקרה זה הגוי לא יכול לחזור בו מהשכירות, וגם אם ימכור או יוריש את דירתו השכירות תקפה.
7. יש לשכור בלשון כללית "אני שוכר ממך את רשותך"
8. אחד יכול לשכור עבור כולם:
   1. לשו"ע - מדין שליחות[6]
   2. למשנ"ב - כיון שנשכרה רשות הגוי להיהודי, נחשבת דירתו של הגוי כאילו היא של היהודי ששכר ממנו.[7]
   3. לחזו"א – ברגע שנעשה שכירות, חוזרת דירת הגוי להיות כדירת בהמה.
9. צריך שאחד מבני החצר ישכור את רשות הגוי. במידה ומישהו חיצוני מבצע את השכירות, צריך שיאמר שהוא שוכר עבור בני החצר שיהיו כאן בשבת.
10. נחלקו הפוסקים מה הדין אם מי ששכר לא נמצא בשבת בחצר, ויש חילוק אם היה שבת אחת לאחר השכירות או לא. לכתחילה יש לשכור עבור על מי שמערב בחצר, או מי שבעתיד יצטרף לחצר. (ומועיל גם לבית מלון שבכל שבת מתחלפים בני החצר)
11. עדיף לשכור את רשות הגוי, לפני שעושים עירוב חצירות – במידה ועושים עירוב חצירות לפני השכירות אין לברך.