יחידה ב' – הלכות צורת הפתח
שיעור 5 – דין הקנה העליון
 
שיעור עובי הקנה העליון
בשולחן ערוך מבואר שרק המזוזות צריכות להיות חזקות כדי לקבל דלת, אך הקנה העליון סגי בכל שהוא, ואפילו גמי מועיל. מכאן המקור להשתמש בחוטים לצורך בניית העירוב.
היוצא מדין זה שגם במקרה שהמזוזה רחבה מן המשקוף – כשר. (וחזון איש כתב בהערה בסימן ע' ס"ק יח שבמקרה שקצה המזוזה רחוקה מן המשקוף יותר מג' או ד' טפחים יתכן ונחשב לפיתחי שימאי – פתח הרוס).
 
חוט רפוי / מתנדנד
שיטת המשנ"ב
במשנ"ב הביא שיטת מחצית השקל שאין חסרון בכך שהחוט העליון נד ברוח, ורק למזוזות יש דין מחיצה שתנודת הרוח פוסלת אותם. וציין בסוף דבריו שיש שמחמרין בזה וסוברים שצריך למתוח את החוט שלא ינידנו הרוח.
שיטת המשכנות יעקב
לשיטת המשכנות יעקב (מובא במשנ"ב שם)  חוט רפוי פסול מכמה טעמים:

1. אם נכפף למטה, וגם נע ונד פסול משום פתחי שימאי.
2. מרכז החבל השוקע אינו על גבי המזוזות אלא ביניהם ונחשב צורת הפתח מן הצד. (והחזו"א נשאר בצ"ע בדין זה – סימן עא ס"ק י')
3. אם במקרה וינטל החלק הנכפף יהיה מרחק של יותר מג' טפחים – פסול כדמצינו בקורה הנכפפת.
4. לפעמים החוט הרפוי יוצא מכנגד המזוזות – ופסול.
5. במגן אברהם משמע שגם בקנה העליון אם הרוח מנידה אותו, אינו נחשב כמחיצה.

וסיים המשכנות יעקב:
"צריך למתוח ולמשוך החבל בחיזוק כל כך שלא יזיזנו הרוח כלל, וזה דבר קשה מאוד כי ברוב ימים מתארך מאיליו ונכפף. על כן נכון מאוד מכל הלין טעמי לעשות צורת הפתח מלמעלה בדבר העומד כגון קנה חזק או לפתחות כעין בנין שער"
לא נתבאר בדבריו מהו שיעור נדנוד החוט, ומהו שיעור שקיעת החוט כלפי מטה, האם כל שקיעה כלפי מטה נחשבת פתחי שימאי או מן הצד – או שיש שיעור לכך. וכ' בספר מחיצות העירוב שמסתבר שתנועה קלה לכו"ע כשרה. ויש שכתבו שכל שהנדנוד או השקיעות אינה נכרת לעין – כשרה. וצ"ע.
 
שיטת החזון איש

1. חולק על דברי מחצית השקל וסובר שדין הקנה העליון כדין המזוזות.
2. אין נדנוד פוסל את המחיצה אלא נדנוד הפוסלו מדין מחיצה, כגון:

1. אם החוט נכפף מתחת לי' טפחים.
2. אם החוט יוצא מבין המזוזות בזמן הנדנוד.
3. יש לדון בשיטת החזון איש, אם החוט נד ג' או ד' טפחים. מדין פתחי שימאי ועוד.

 
ענפים
ביארנו לעיל שיש שיטות הפוסלות כשהחוט יוצא מבין הלחיים, ויש שמקילים בכך על פי שיטת מחצית השקל. אך כתב בספר נתיבות שבת, שבמקרה וענף, או דגל וכ' מזיזים את החוט מבין גבולות העמוד הדבר חמור יותר. משום שכשהרוח מנידה את החוט כל צורת הפתח נחשבת לפתח אחד אך המשקוף זז. אך במקרה שענף מסיט את החוט נחשב כשני משקופים שונים, ותחת הענף אין עמוד – ולפי דבריהם לכו"ע נפסלת צורת הפתח.
 
סיכום: נושא זה של חוט רופף מצוי מאוד בעירובין כיום, שרובם בנויים מחוטים שונים. בעירובין העירוניים נראה שסומכים על עיקר שיטתו של המשנ"ב כשיטת מחצית השקל שאין פסול של מחיצה הנדה ברוח, בחוט העליון. (גם כשיוצא מבין המחיצות).
בעירובים המהודרים מחמירים כשיטת המשכנות יעקב והחזון איש , משום כך מקפידים על כמה דברים:

1. מרחק של 30-40 מטר בין עמוד לעמוד. (ככל שהמרחק גדול יותר, כך קשה למתוח בצורה מיטבית)
2. משתמשים בחוט ניילון עובי 1.6 – שקל למתוח אותו, בניגוד לחוטי ברזל וכד'.
3. מקפידים שלא יהיו ענפים בתווי החוט, שלא יסיטו את החוט מבין העמודים.
4. מוסיפים לחיים רחבים לעמודים כדי שגם ובמידה והחוט יזוז – לא יצא מבין הלחיים. כמו כן אם החוט שוקע כלפי מטה כולו נמצא מעל הלחי ולא נחשב מן הצד.

בהחלט ניתן גם בעירובין העירוניים להקפיד על מרחק של 30-40 מטר בין העמודים, להשתמש בחוטי ניילון, להקפיד על מתיחה מקסימלית, לבצע גיזום ולהתרחק מעצים העלולים להסיט את החוט.
וכן יש לעורר גם בעירובין עירוניים בנושא "פתחי שימאי" שמעבר לגדרי ההלכה אנו צריכים שצורת הפתח לא תראה הרוסה, ומוזנחת, אלא בנויה ומתוקנת – ובזה צריך השקעה, וחוש כדי שכהמביט בעמודים ובחוטים יראה דבר מתוקן ולא דבר הרוס..  
 
חוט באלכסון
שיטת המשנ"ב
משנה ברורה סימן שסב ס"ק ס
"אפילו אחד גבוה מחבירו הרבה והקנה העליון מונח בשיפוע"
המשנ"ב מביא את שיטת המגן אברהם שגם אם מזוזה אחת גבוהה, ואחת נמוכה ממנה, והקנה העליון מונח באלכסון – כשר. אך ציין בשער הציון שרע"א נשאר בצ"ע האם "כשמונח הרבה בשיפוע" נחשב לפתחי שימאי או לא.
ומשמע מדבריו שגם כשהשיפוע ברור וניכר לעין כשר. ורק כשיש שיפוע גדול יש לעיין בזה. לא נתבאר בדברי רבי עקיבא איגר, מהו "הרבה בשיפוע". ונחלקו האחרונים בשיעור זה:

1. שיטה א' -  45 מעלות - בספר "תיקון עירובין" הביא בשם ר' אהרן קוטלר שעד זווית של 45 מעלות כשר, ויותר מזה נשאר רע"א בצ"ע. אך יש שכתבו שכוונת ר' אהרן קוטלר שגם לשיטות שמכשירות שיפוע גדול, מעל זווית של 45 מעלות ודאי פסול, משום שהוא יותר זקוף מאשר שוכב.
2. שיטה ב' – 66/67.5 מעלות -  בספר נתיבות שבת[1] כתב שעד זווית של תל המתלקט שהוא יחס של 2.5:6 (כלומר משך האלכסון 6 מטר והגובה המצטבר 2.5 מטר) שהוא זווית של 24 מעלות ביחס לקרקע (וי"א 22 מעלות). וזוית של 65 מעלות ביחס לעמוד הזקוף (וי"א 67 מעלות) -  כשר. וביותר מזווית זו צ"ע.
3. שיטה ג' - שיטת ר' מאיר רוזנר – ר' מאיר מוכיח בדברי הרא"ם המובא ברע"א ששיעור ביחס של 1:20 כשר. כלומר אם במרחק של 20 מטר יש פער של מטר בגובה האלכסון כשר. יותר מכך צ"ע. והוסיף בשם הר' אלישיב שכיון שיסוד דין זה הוא בהלכות פתחי שימאי יש לבדוק במידה והיינו לוקחים עובד שיעשה צורת הפתח, והוא היה עושה את המשקוף באלכסון, באיזה שיעור היינו מפטרים את העובד או מבקשים ממנו לפרק את שעשה ולבנות צורת הפתח חדשה, ובשיעור זה יחשב האם הדבר הרוס או מתוקן.

 
שיטת החזון איש
בחזון איש משמע שפסק כאחרונים שקנה באלכסון כשר. ומשמע בדבריו שאף בשיפוע הרבה (ודלא כרע"א)  דכתב שבכל מקרה שהקנה הנמוך גבוה י' טפחים כשר.
 
שיפוע בעקבות תווי הקרקע
בספר נתיבות שבת[2] כתב שבמקרה שיש צורת הפתח בקרקע משופעת, ושני העמודים באותו הגובה, אך החוט באלכסון בגלל שיפוע הקרקע – נראה דכשר לכו"ע דפתח זה אינו כפתחי שימאי דאפשר לומר שכך עושים פתחים בשיפוע.
אך בספר מחיצות העירוב כתב שיש לדון בסברא זו דיתכן וגם בקרקע משופעת הדרך לעשות את המשקוף ישר, על ידי שמגביהים את העמוד הנמוך, ומשווים את גובהו לעמוד הגבוה.
והוסיף שם שיש שכתבו בשיטות המקילים, שאם ראש הקנה התחתון נמוך מרגלי הקנה העליון פסול – וצריך שישאר גובה י' טפחים בין הקנים – וסיים דלענ"ד כשר גם במקרה שאין י' טפחים.
ועוד יש לעיין בשיטת המקילים, במקרה וזווית החוט מעל 45 מעלות, הגם שהוא בעקבות שיפוע הקרקע – אך יתכן שנחשב קנה זקוף, ומצטרף למזוזה, ולא נחשב כלל כמשקוף.
 
פתחי שימאי בקנה העליון (מובא גם בשיעור "פתחי שימאי")
בתוספות במסכת מנחות כתב:
"דלית להו תקרה - פירוש מקום שהפתח שוקף שם מלמעלה אינו שוה אלא האבנים מן הכיפה אבן נכנסת ואבן יוצאת וכענין זה דלית ליה שיקפי שאין שם מזוזות אלא האבנים בולטות כגון שיני חומה"
בדבריו משמע שדין פתחי שימאי הוא גם על המשקוף וגם על המזוזות, וכן כתב החזו"א בסימן ע"א ס"ק י"א שגם בקנה העליון יש דין שלא יהיה לבוד או אבן נכנס אבן יוצאת.
ברוב המקרים ניתן יהיה בקלות להקפיד על כך.
דוגמות:

• חוט ברזל שיש בו קיפופים.
• חיבור שני חוטים / קשרים באמצע החוט.
• סרט או צינור.
• קנה העליון שמורכב מכמה חתיכות מחוברות.

יש שמקפידים לא לחבר שתי חוטים בקנה העליון, או לחתוך את קצוות הקשר, וכן לעשות קשר שמשתלב עם החוט, שלא יהיה מיד בולט מחשש לפתחי שימאי.  ובכל אלו יש מקום לכל אחד לשפוט בשכלו האם הדבר נראה מתוקן או הרוס..