שיעור 10  - לחי
מילון מושגים: "לחי"
המושג "לחי" נמצא במשנה בהכשר מבוי:
"הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים לחי או קורה" (עירובין א. ב.)
מבוי היא סמטה בת שלושה מחיצות, שמן התורה נחשבת כרשות היחיד, ומותר לטלטל בה. וחכמים הצריכו הכר כדי שלא יבואו לטלטל לרשות הרבים, לצורך כך יש להעמיד "לחי", עמוד קטן בגובה י' טפחים והוא משמש כהכר, ולא כמחיצה. ללחי המוזכרת במשנה יש הלכות שונות מצורת הפתח: 1. אינה צריכה חוט. 2. מספיק לחי אחת 3. מועיל בתנאי שפתח המבוי עד י' אמות. ועוד..
כיום אין אנו מתייחסים לרשות שמחוץ לבתים כמבוי. ולא מכשירים בלחי וקורה אלא מקיפים את הכל במחיצות או צורת הפתח, כפי שכתב הרמ"א:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שסג
וי"א דנוהגין האידנא לתקן כל המבואות בצורת הפתח, דכל המבואות שלנו יש להם דין חצרות. והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקנן על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי, ודין חבל זו אינו קורה שהרי אין רחבו טפח, ולא מהני אלא מטעם צורת הפתח... ועל כן יש ליזהר להעמיד תחת החבל שני קנים גבוהים י' מכוונים תחת החבל, ואז מהני.. בתורת צורת פתח..  (סימן שסג סע' כו')
אנו משתמשים בצורה מושאלת במילה "לחי" לשני הקנים שהזכיר הרמ"א, שאיננה בגובה מלא עד הקנה העליון אלא נמוכה ממנו, ונחשבת כצורת הפתח משום דאמרינן "גוד אסיק" (משוך העלה) את המחיצה כלפי מעלה, עד אין סוף / עד שתגיע למשהו שיעצור אותה.
לסיכום: כשאנו משתמשים במונח לחי כוונתינו למחיצה בגובה י' טפחים, המשמשת כמזוזה של צורת הפתח, למרות שאינה נוגעת בקנה העליון.
[מאמר המוסגר - מדוע אין לנו דין מבוי, מצינו מספר הסברים:
 

1. תרומה"ד – בעיר מוקפת חומה אין דין מבוי (כיום אין חומה)
2. מג"א – צריך שתי חצרות ובכל חצר שני בתים, והבתים פתוחים ישר לרחוב ללא חצר (כיום שיש חדרי מדריגות נחשב כחצר)
3. לחי וקורה מועילים עד י' אמות, הרחובות שלנו רחבים משיעור זה.
4. חזו"א – כיון שאין אנו משתמשים בחצר כבעבר, אין זה נחשב כחצר להלכות אלו.]

 
 
 
תועלות הלחי
ללחי יש מעלות רבות, לעיתים חייבים להעמיד לחי, ובלעדיה צורת הפתח תיהיה פסולה. ולעיתים הדבר מונע חששות עתידיות, ומקטין את הסיכון שצורת הפתח תפסל:

1. חיבור מן הצד - במקרה שהחוט מחובר מן הצד, הלחי משמשת כעמוד הלכתי תחת החוט, ומכשירה את צורת הפתח. גם במקרה שהחוט מחובר כדין, אך אנו חוששים שבודק שלא מכיר את פרטי הדינים, במקרה של תקלה יחבר מן הצד, הלחי תכשיר את הטעות!

 
וכ' המשנ"ב "ואם העמיד קנה אחר תחת איזה מקום שהיה מן הצד כשר ומ"מ יש לשלוף קנה הפסול מפני הרואים"
משום שחשש במקרה שכזה למראית העין, שמי שלא רואה את הלחי יחשוב שעשו צורת הפתח מן הצד שלא כדין)

2. תזוזת החוט – במקרה שהחוט זז ברוח ויוצא מגבולות העמוד – צורת הפתח נפסלת. הלחי מרחיב את העמוד הממוצע, כך שגם אם החוט יזוז מעט, עדיין ישאר בגבולות הלחי.
3. שקיעת החוט – במשכנות יעקב[1] כתב להקפיד למתוח את החוט. אחד מחששותיו הוא, שמרכז החוט השוקע כלפי מטה, נמצא בין העמודים ולא על גביהם – כשאנו מעמידים לחי כל החוט נמצא מעל גבי הלחיים.
4. עמוד עקום – במקרה והעמוד עקום ולא ניתן ליישרו בקלות, ניתן לשים לחי ישרה תחת החוט.

 
 
מידות הלחי:
 
גובה – גובה הלחי צריך להיות לפחות י' טפחים מהקרקע - (80 ס"מ / 98 ס"מ)[2]. הגובה הנ"ל מתייחס לסוף גובה הלחי מהקרקע, אך אינה מידה לגובה הלחי עצמה. משום כך ניתן להעמיד לחי שגובהה ח' טפחים, ולהגביה מן הקרקע ב' טפחים (לבוד-עד ג' טפחים) כך שסך הגובה הכולל יהיה י' טפחים. במידה והלחי נמצאת מעל ג' טפחים מן הקרקע, גם אם היא בגובה י' טפחים, פסולה. משום מחיצה תלויה[3]
 
רוחב מקסימלי – באופן עקרוני ככל שהלחי גדולה יותר, כך אנו יכולים לדעת בוודאות שהחוט מעל הלחי, וגם כשהוא זז ברוח, החוט לא יוצא מגבולות הלחי. אך מצינו 2 מגבלות רוחב באחרונים:
              מקור חיים – פוסל לחי שרוחבה יותר מד' אמות. החזו"א מכשיר.
              חזו"א[4] – מציין בהערה שאם הלחי בולטת לתוך הרשות ג' או ד' טפחים זה "פתחי שימאי"
 
רוחב מנימלי – מן הדין אין מגבלת מנימום, ולחי יכולה להיות ברוחב כל שהוא[5]. אך כפי שציינו את מעלות הלחי, במידה והלחי תיהיה צרה, האפקטיביות של הלחי תפחת:

1. כדי לכוון את הלחי תחת החוט יש להשתשמש בכלי מדידה מיוחדים (יתבארו בהמשך בפרק "כיוון הלחי) אך ככל שהלחי צרה כך יהיה קשה יותר לכוון, וכל טעות קטנה יתכן והלחי לא תיהיה תחת החוט, וצורת הפתח תיפסל.
2. במידה והעמוד לא ישר לגמרי, או התעקם מעט בעקבות תקלות שונות, או בעקבות מתיחת החוט, בלחי צרה אפילו עקמומית קלה תוציא את חוט מגבולות הלחי. (במידה והעמוד עקום בצורה משמעותית גם לחי רחבה לא תעזור – והדבר מצוי מאוד)
3. לחי צרה תעזור רק לתזוזה קלה של הרוח, אך במידה והחוט רופף, או שיש רוח חזקה, מרכז החוט יכול לזוז מספר ס"מ לכל צד.
4. לחי שלא מקובע כראוי, יכול לזוז מסיבות שונות, ובלחי צרה כל תזוזה תפסול את צורת הפתח.

בעקבות כל השיקולים הנ"ל, מקובל לעשות לחי ברוחב 30-40 ס"מ, כך שאם נעמיד את הלחי כראוי, והחוט יעבור מעל קו האמצע, בלחי 40 ס"מ יהיה 20 ס"מ לכל צד (כך שהלחי לא נכנסת לתוך הרשות ג' טפחים לכו"ע) וגם אם מרכז החוט ינוע עד 20 ס"מ לכל צד, צורת הפתח תיהיה כשירה. וגם אם העמוד יתעקם, או שהלחי יזוז מעט, עדיין יש מרווח תזוזה שיכשיר את צורת הפתח.
 
חוזק – בגמ' ובשולחן ערוך נפסק שהלחי צריכה להיות חזקה בשיעור כזה שניתן לחבר לה דלת קלה, כגון דלת קש:
  "וצריך שיהיו הקנים שבצדדים חזקים לקבל דלת כל שהוא, אפילו של קש או של קנים" (סימן שסב, סע' יא)
לא נתבאר איזה רוחב הדלת קש צריכה להיות, האם ד' טפחים (שיעור מנימלי של פתח) או כרוחב צורת הפתח שלפנינו.
 
לחי מטיט – הרמ"א פוסק שניתן לעשות לחי בטיט:
"הגה: ולכן עושין לחי מסיד טחוי בכותל"  (סימן שסג סע' ז')
בשער בציון ביאר בשם תרומת הדשן שלמרות שהטיט לא ראוי להחזיק דלת, אך כיוון שהוא מחובר לקיר, והקיר ראוילהחזיק דלת, אנו מתייחסים לטיט ולקיר כיחידה אחת.
 
לחי ללא חיבור - משום הנ"ל אין להעמיד לחי מעץ וכד' כשהיא נשענת על הקיר ללא חיבור, דאינה ראויה להחזיק דלת.
 
לחי מקרטון או פוליגל וכד', אם מחוברת בחיבור מלא, לכל אורכה ורחבה לכותל תחשב כטיט וכשרה. אך לא נתבאר איזה רמת חיבור בין הלחי לקיר מחשיבה את הכל כיחדיה אחת, ולכן צ"ע בקשירה עם חיבור חלקי לקיר, או שיש מרווח בין הקיר ללחי, מה יהיה דין הלחי.
 
הפסקה בין הלחי לקנה עליון –
 
"אם יש גג שמפסיק בין גובה החבל להקנים שלמטה לא הוי צוה"פ בזה כיון שהגג מפסיק בין החבל להקנים ואין עושין צוה"פ בענין זה אלא צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה נגד הקנים בענין שיהיו הקנים מכוונים תחת החבל בלי הפסק"  (משנה ברורה סימן שסג ס"ק קיב-בשם הט"ז)
בטעם הפסול - מצאנו שתי גישות עיקריות:
              תוספת שבת – הגג מפסיק את ה"גוד אסיק" של הלחי, משום כך הלחי לא מגיע אל החוט.
              חזו"א – הגג מסלק את המשקוף, ואין שייכות בינו לבין המזוזה.
 
 
שיעור הבליטה - לא נתבאר בדברי הט"ז והמשנ"ב מה שיעור הבליטה. ועי' בשיעור "גוד אסיק" שהבאנו שיטות שונות בגג הבולט, המונע ממחיצות הבית לעלות כלפי מעלה. (מ"א ד' טפחים, בה"ל אפי' כ"ש, חזו"א מסתפק) האם גם בהפסקה בין הלחי לחוט יהיה אותו שיעור, או שמא כאן השיעור שונה?
 

1. דבר שאינו קבוע – בחזו"א[6] כתב שאם ההפסק הוא ארעי – כשר. משום כך עשבים עונתיים שגדלים, שקיות ניילון שנתפסו, או מישהו שהנחי על הלחי משהו זמני – כשר. ובדבריו משמע שצריך שיעור חשוב כדי שהדבר יחשב כהפסקה, ולא נתבאר בדבריו מה שיעור דבר חשוב.
2. ובדבר קבוע –

הרב אלישיב פסק שאפילו הפסק כל שהוא – פוסל. דהבין כדברי התוספת שבת. משום כך אפי' משהו מפסיק בין הלחי לחוט.
ר' ניסים קרליץ פסק שדוקא הפסק ברוחב טפח (שיש לו חשיבות אהל) מפסיק. דהבין כדברי החזו"א שכדי לנתק בין הקנה ללחי, צריך שיעור חשוב.
 
פתחי שמאי בלחי
 
הרחבנו בפרק "צורת הפתח" שהפתח צריך להיות מתוקן, ולא עם חורים או בליטות, ובשער הציון פסל לחי בלבוד, ובמקום אחר הביא מחלוקת, והחזו"א פסל, משום כך יש להקפיד לא לעשות לחי ממשטח עץ / גדר רשת / חומרים שחוקים ומקומטים.
 
וכן המקום להדגיש שישנו הבדל בין חור הנסתם בלבוד באמצע הלחי שפסול לשיטות הנ"ל, לבין לחי המוגבהת מן הקרקע פחות מג' טפחים שכשירה, למרות שאין לא גובה י' טפחים ללא הלבוד. וההבדל שלבוד למטה נחשב כאילו הלחי עומד על הקרקע (ארעא סמיכתא דמי) למרות שאין אנו באמת מורידים את הלחי דאם כן גובה הלחי יהיה פחות מי' טפחים, אך בהלכות פתחי שימאי מה שנמצא בתוך ג"ט לקרקע אינו הורס את צורת הפתח.
ולפי"ז אם יש חורים או בליטות בג' טפחים התחתונים של הלחי לכו"ע אינו פוסל. ומכאן המלצה כשמחברים לחי ולא רוצים שהחיבור עצמו (הלחמה, או בורד וכד') יבלטו מן הלחי ניתן לחבר בג' טפחים הסמוכים לקרקע, וכן בצד החיצוני של הלחי (כלפי חוץ הרשות)
 
תוספות על הלחי -  במידה ולחי היתה מתוקנת, ללא בליטות וכד' ולאחר מכן חיברו על הלחי עצמים שונים (קופסת חשמל / קופת צדקה / מצלמות / פוז'קטור) יש לעיין האם הדבר פוסל את הלחי, כיון שהלחי עצמה מתוקנת ואלו דברים חיצוניים. אך מן הראוי להרגיל שעמודי צורת הפתח, ולחיים יהיו ריקים ונקיים מכל תוספת.
 
בליטה מעל י' טפחים – יש לעיין האם רק בי' טפחים הסמוכים לקרקע יש להקפיד שלא יהיה פתחי שימאי, אך אם העמוד גבוה, בחלק העליון שאינו נצרך הלכתית לצורת הפתח, אין צורך להקפיד על כך. או שמא סוף סוף כשאנו מסתכלים על צורת הפתח המלאה היא לא מתוקנת כראוי.
 
סילוק מחיצות בלחי
הרחבנו בשיעור צורת הפתח, שהקנה / הלחי צריכים לגדור את הרשות. משום כך אם הלחי מחוץ לכותלי הרשות מן הצדדים, ודאי שהלחי פסולה. אך אם ישנם שתי לחיים סמוכים אחד לשני, כשהפנימי מסתיר את החיצוני נחלקו הפוסקים בשיטת החזו"א האם דבר זה כשר אם לאו. ויסוד מחלוקם בסתירה בחזון איש בלחי שאינו גודר את הרשות מחמת משהו שחוצץ לפניו, אך הוא כנגד הרשות, ולא מחוצה לו. כך שבאופן תאורטי אם נסיר את החוצץ, הלחי תגדור את הרשות.
משום כך כדי לצאת מכלל ספק, יש להעמיד את הלחי בצורה כזו, שמי שעומד בתוך הרשות, הלחי משמשת לו כגדר.
 
מחיצה לד' טפחים
ציינו בהלכות מחיצה, שכל מחיצה שאינה גודרת שטח של לפחות ד' טפחים, אינה מחיצה. גם הלחי כדי להכשירו צריך שליכוון תוך הרשות (כלומר לפני צידו הפנימי של הלחי) יהיה שטח של ד' טפחים פנויים בגובה י' טפחים.