מבוא להלכות עירובין
מלאכת הוצאה
מלאכת המוציא מרשות לרשות היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת על פי ההלכה היהודית. משמעותה - הוצאת חפץ או משא מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך, או העברתו ד' אמות (כ- 180 ס"מ) בתוך רשות הרבים.
הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים היא אב מלאכה. העברת ד' אמות ברשות הרבים והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד הם תולדה, וכן זריקה או הושטה של חפץ מלאכה זו אסורה בשבת וביום כיפור, אולם מותרת ביום טוב.
מלאכה זו היא המלאכה היחידה מבין ל"ט המלאכות שאין בה פעולה יוצרת ממשית, אלא רק העברה של חפץ ממקום למקום. דיני מלאכה זו מפורטים במסכת עירובין ובמסכת שבת.
מלאכה זו נקראת גם "טלטול", או "טלטול מרשות לרשות".
מקור איסור הוצאה
על פי התלמוד מקור הדין הוא בבקשתו של משה מהעם לחדול מלהעביר את תרומותיהם לבניית המשכן:
"ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש, ויכלא העם מהביא" (שמות לו, ו)
הגמרא לומדת, שדברי משה אינם רק קריאה לחדול מהבאת תרומות למשכן, אלא גם ציווי שלא להוציא דברים בשבת מרשות היחיד - האוהל של כל משפחה, לרשות הרבים - חצר המשכן.
איסור מפורש על הוצאה מרשות לרשות בשבת מופיע בספר ירמיהו:
"כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. וקדשתם את יום השבת כאשר ציוויתי את אבותיכם" (ירמיהו יז. כא-כב)
עירוב – רקע כללי
עירוב הוא הכינוי המקובל בהלכה, להקפת שטח מיושב במחיצות על מנת להתיר בתוכו פעולות האסורות בשבת בשל מלאכת הוצאה מרשות לרשות, טלטול חפצים בין רשות היחיד ורשות הרבים והולכת חפצים למרחק ארבע אמות (כשני מטרים) ברשות הרבים. העירוב הופך את כל שטח המוקף לרשות היחיד אחת, כך שמלאכת הוצאה מרשות לרשות הופכת לבלתי אפשרית. מקור השם 'עירוב' הוא כנראה בתקנת עירוב חצרות, שהיא תקנה המשלימה את העירוב.
סביב בניית העירוב התעוררו פולמוסים ומחלוקות רבות במקומות שונים בישראל, ישנה מחלקה במשרד לשירותי דת, האחראית על הקמת ותחזוקת עירובים ביישובים השונים בישראל, בשיתוף עם הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות השונות, וכמעט ואין מקומות יישוב גדולים שאין בהם עירוב. אולם בחוץ לארץ ישנם מקומות בהם אין עירוב, אם מסיבות טכניות ואם מסיבות הלכתיות.
משמעות העירוב הוא הקפת שטח נרחב שבו מקומות פתוחים, שנחשבים לרשות הכרמלית, במחיצה, ועל ידי כך הפיכת כל השטח הפתוח לרשות היחיד אחת גדולה.
כיוון שעל פי ההלכה היהודית אין להוציא ("לטלטל") חפצים מהבית לרשות הרבים ביום השבת ללא תיקון עירוב, וכן אסור להוליך חפצים בתוך רשות הרבים למרחק של יותר מארבע אמות, ישנה חשיבות מעשית רבה בהתקנת העירוב בשטח מיושב, והדבר מאפשר התנהלות סדירה בשבת והוצאת חפצים כגון סידור תפילה או עגלת ילדים, לדוגמה.
העירוב מורכב לרוב מעמודים ייעודיים שמעליהם עובר חוט דק מתוח, צורה הנקראת בהלכה "צורת הפתח" צורה שנחשבת מבחינה הלכתית למחיצה כשרה, והופכת את השטח המוקף לרשות היחיד, העירוב יכול להתבסס גם על גדרות או מחיצות קיימות אחרות, או על מדרונות תלולים" תל המתלקט" במקומות רבים מתבסס העירוב על קווי חשמל או טלפון.
כדי להתיר את הטלטול יש צורך בפעולות נוספות, כפי שנרחיב בהמשך.
מילון מושגים
תרגום המילה עירוב הוא "ערבוב". משתמשים במילה זו בכמה נושאים הלכתיים, יש צורך לבאר את המושגים השונים, כדי לעשות סדר "בעירבוב" שנוצר סביב מושג זה.
- עירוב שבת[1] – הכוונה לגדר מלאה, או גדר הלכתית, (צורת הפתח, גוד אסיק וכד') התוחמת שטח והופכת אותו לרשות היחיד. מושג זה הוא מושאל ממקומות אחרים, בגמרא אין שימוש במושג עירוב בהקשר זה.
- עירובי חצירות[2] – בעבר צורת הבתים היתה בנויה כך: מספר בתים פתוחים לחצר אחת משותפת, בחצר זו היו עושים שימושים שונים אך זכות שווה לכל הדיירים להשתמש בחצר. חצרות אלו לא היו פתוחות לרשות הרבים (לרחוב) אלא למבוי, כעין סמטא שאליה היו פתוחות מספר חצירות. מדאורייתא מותר להוציא חפצים מבית לחצר, משום שכל השטח נחשב לרשות היחיד, אך חכמים אסרו לטלטל מבית (ששייך לאדם אחד) לחצר משותפת, משום שפעולה זו דומה להוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. כדי להתיר את הטלטול בחצר משותפת יש לעשות עירוב חצירות, (עיין בהרחבה בפרק "עירובי חצירות")
- עירובי תחומין[3] – לכל אדם מותר ללכת בכל שטח העיר בה הוא גר / שובת, ו 2000 אמה מחוץ לעיר (כ 1 ק"מ). אך אסור לו לצאת יותר מהקף זה מחוץ לעיר. יש להדגיש שבניגוד לעירובין שפירטו לעיל, שבהעדרם אין לטלטל חפצים, אך הילוך ללא טלטול מותר (בין רשויות, וד' אמות ברשות הרבים) ההילוך מחוץ לעיר אסור גם ללא טלטול חפצים. במידה ויש צורך להלך יותר מ 2000 אמה, ניתן להניח עירוב תחומין בסוף גבול ה 2000 אמה, ובכך ניתן להלך עוד 2000 אמה בצד זה של העיר. (עיין בהרחבה בפרק "עירובי תחומין")
- עירוב תבשילין[4] – עירוב זה אינו שייך להלכות הילוך / טלטול בשבת, אלא להכנה מיום טוב, לשבת. ביום טוב מותר לבשל, אך במידה ויום טוב חל ביום שישי, אסור להכין מיום טוב לשבת (משום זלזול ביום טוב), אלא אם מכינים עירוב תבשילין. כמובן שלא נעסוק בעירוב זה כאן, אך חשוב לדעת מהו עירוב זה, ולמרות ששמו עירוב אין לו שייכות לעירוב שבת.
האתגר!
99% עירוב מהודר = 100% עירוב פסול – הקושי הגדול ביותר ביישום של הלכות עירובין הוא העובדה שכדי להתיר טלטול צריך שכל ההקף יהיה שלם, ושיתקיימו עוד מספר דברים כפי שנבאר בהמשך, מספיקה טעות אחת, או תקלה אחת כדי לפסול עירוב שלם. גם בעירוב של עשרות ק"מ, אם יהיה חוט אחד קרוע, או עמוד בעייתי, או כל תקלה שהיא, כל העירוב נפסל. ועל כן האחריות להקיף בצורה מלאה את כל הנדרש, ולהכיר את כל המרחב של הפרטים השונים, הוא קריטי.
בתחומים אחרים בהלכה אין תלות כל כך משמעותי של חלק אחד, בחבירו. למשל: אם אדם ילמד חלק מהלכות כשרות, ויפקח על מטבח, מה שנעשה כדין, כשר, ורק מה שנעשה שלא כראוי יהיה בעייתי. אך בעירוב גם אם נעשה בצורה מושלמת, כמעט! את כל העירוב, המעט שנחסיר במידה והוא מהותי, העירוב כולו פסול!
משולש העירוב
כדי להתיר טלטול יש צורך לבצע שלוש פעולות:
- להקיף את השטח במחיצות
- לעשות "עירוב חצירות"
- במקרים ספציפיים יש לבצע גם "שכירות"
את ההלכות והפרטים של נושאים אלו נלמד בהמשך, אך חשוב לדעת כבר בשלב הזה: "עצם העובדה שאני במקום מוקף אינה מספיקה כדי להתיר את הטלטול" ולכן גם אם אדם נמצא במקום מוקף כגון בית מלון, בית חולים, בניין מגורים – וכן במקום שנעשה בו עירוב כדין, יתכן ועדיין הטלטול יהיה אסור עד להשלמת שלושת חלקי העירוב הנ"ל.
הלכה, ופרקטיקה..
חשוב מאוד להדגיש, בעירובין, יותר מאשר בתחומים אחרים ישנו קושי גדול ליישם את ההלכות הנלמדות כידע הלכתי גרידא. כלומר גם אם יעסוק אדם שנים רבים בהלכות עירובין, אם הוא יצטרך לקרקע את ידיעותיו לעולם המעשה, הוא יתקשה מאוד לבנות עירוב כשר. או אם נרצה שינתח לנו האם ניתן לסמוך על גדר זו, או על עמוד חשמל כזה או אחר, לא יהיה לו את הכלים לנתח את המציאות. לכן בקורס זה המיקוד הוא ברקע הלכתי בסיסי, ונתינת דגש לחלק היישומי של הלכות עירובין.
בנוסף יש לתת את הדעת בכל עירוב לא רק על ההווה אלא גם על העתיד, כיוון שלא בכל יום ניתן להקים או להזיז עירוב, והתיקונים גם הם דורשים תקציב ומאמץ, עירוב שהוא לא פרקטי לתיקון, או לא לקחו בחשבון דברים עתידיים, יהיה קשה מאוד לשמר עירוב כזה בהידורו.
למשל..
הלכה, ופרקטיקה..
חשוב מאוד להדגיש, בעירובין, יותר מאשר בתחומים אחרים ישנו קושי גדול ליישם את ההלכות הנלמדות כידע הלכתי גרידא. כלומר גם אם יעסוק אדם שנים רבים בהלכות עירובין, אם הוא יצטרך לקרקע את ידיעותיו לעולם המעשה, הוא יתקשה מאוד לבנות עירוב כשר. או אם נרצה שינתח לנו האם ניתן לסמוך על גדר זו, או על עמוד חשמל כזה או אחר, לא יהיה לו את הכלים לנתח את המציאות. לכן בקורס זה המיקוד הוא ברקע הלכתי בסיסי, ונתינת דגש לחלק היישומי של הלכות עירובין.
בנוסף יש לתת את הדעת בכל עירוב לא רק על ההווה אלא גם על העתיד, כיוון שלא בכל יום ניתן להקים או להזיז עירוב, והתיקונים גם הם דורשים תקציב ומאמץ, עירוב שהוא לא פרקטי לתיקון, או לא לקחו בחשבון דברים עתידיים, יהיה קשה מאוד לשמר עירוב כזה בהידורו.
למשל..
- גדר בגובה מדוייק, שבעתיד בעקבות סחף, הקרקע תכסה חלק מהגדר.
- עמודים או גדרות במקום המועד לפגיעת רכבים.
- גדרות במקום מעבר נערים, שסביר להניח שימשיכו ללכת היכן שהיו רגילים.
- בניית עירוב שקשה לתקנו בעקבות בעיות שנות: נגישות, ציוד, סכנה, ועוד..
עירוב לא פרקטי לתחזוקה, או שאינו עמיד – ייפסל במוקדם או במאוחר!
סיכום:
סיכום:
- מלאכת הוצאה מרשות לרשות אסורה מן התורה, והיא אחת מל"ט מלאכות שהיו בבניית המשכן
- העירוב הופך את כל המקום לרשות היחיד – ומתיר את הטלטול.
- בארץ ישראל יחסית תחום העירובין מוסדד. בחוץ לארץ הנושא מורכב יותר.
- המושג עירוב משמש לכמה נושאים: עירוב שבת, עירוב חצירות, עירוב תחומין, ועירוב תבשילין.
- האתגר בעירוב: תחימה של כל ההקיף, קושי במעבר בין ההלכה למעשה, וחוש ונסיון פרקטיים.
