יחידה ב' – הלכות צורת הפתח
שיעור 2 – מיקום העמודים
מצינו בפוסקים מספר התייחסויות להלכה "היכן צריך למקום את מזוזות צורת הפתח"? דינים אלו פזורים במספר נושאים שונים. הלכות אלו רלוונטיות מאוד בזמן הקמת עירוב חדש. בדרך כלל ניתן למקום בקלות לפי כל השיטות, בעירובין רבים ניתן לראות שבעקבות חוסר ידע מיקמו את העמודים במקומות בעייתים ולא רק בגלל שיקולים טכניים. ובמידה ולמקים העירוב יהיה את כל הידע והיכולת לנתח נכון שטח העירוב, בקלות יהיה ניתן למקם את המזוזות כראוי.
מקרה א' – עמוד מחוץ לרשות
"העמיד הקנים אחורי כותלי המבוי בין בסמוך ובין שהרחיקן ג' טפחים פסול. שכותלי המבוי חוצצין ומסלקין את הקנים. ואפילו אם העמיד הקנים משוך למזרח קצת לא אמרינן דצורת הפתח יחשב כמחיצה... וכיון שב' ראשי צורת הפתח הן כנגד אויר, לא חשיב מחיצה לענין שבת"
(חזון איש סימן ע' ס"ק כא')


בשולחן ערוך ובמשנ"ב לא מצאנו התייחסות מפורשת להלכות אלו. אך החזון איש הרחיב וכתב כדבר פשוט שבמידה והעמוד נמצא מחוץ לכותלי הרשות שאותה אני גודר – צורת הפתח פסולה. משום שצורת הפתח צריכה לשמש כמחיצה לרשות הנגדרת, והמזוזות שהם עיקר המחיצה צריכות לשמש כגדר ומחיצה לשטח הרשות. וכפי שהחזון הגדיר זאת "דמה שאחורי הכותל אין לו שום ייחוס למה שבפנים מן הכותל"[1] 
 
מקרה ב' – עמוד מוסתר, מול הרשות.
 
במקרה א' העמוד ממוקם מחוץ לשטח הרשות, ומי שעומד בתוך הרשות, העמוד לא גודר אותו כלל. אך במקרה שהעמוד כן נמצא מול הרשות, אך אינו גודר לבדו, אלא יש חציצה בין העמוד לרשות. במקרה זה ישנו סתירה בחזון איש, ויש שתירצו סתירה זו בצורות שונות, ויש שכתבו שחזר בו ממה שכתב לאיסור, ומכריע שמותר. ויש לעיין בדבר. לכן ממולץ שלא יהיה חציצה בין העמוד לרשות, והעמוד עצמו ישמש כמחיצה לעומד בתוכה. אך אי אפשר לפסול מקרה זה.  


                           
 מקרה ג' – נראה מבחוץ ושוה מבפנים.
              עירובין דף ט עמוד ב
איתמר; נראה מבפנים ושוה מבחוץ - נידון משום לחי. נראה מבחוץ ושוה מבפנים, רבי חייא ורבי שמעון ברבי. חד אמר: נידון משום לחי, וחד אמר: אינו נידון משום לחי.
בגמרא נחלקו אמרואים האם לחי של מבוי שניכר רק לעומדים מחוץ למבוי, אך לעומדים בפנים או שאינו ניכר, או שנראה כהמשך הכותל האם כשר או לא. להלכה פסק השו"ע בסימן שסג סע' ט, שלחי שניכר מבחוץ בלבד, כשר.
נחלקו האחרונים האם קנה של צורת הפתח דינו כלחי של מבוי, וכשר כשניכר מבחוץ או לא:

שיטת המשנ"ב  שגם בצורת הפתח אם מבחוץ ניכר שהוא נפרד מהכותל, והוא דבר בפני עצמו כשר.
 
שיטת החזון איש שלמרות שללחי מקרה זה כשר, אך קנה של צורת הפתח, לא די לו שניכר מבחוץ, אלא צריך שיהיה ניכר גם מבפנים.


 
 
מקרה ד' – רחוק מהכתלים מחוץ לרשות
החזוון איש מוסיף שבמקרה והקנים של צורת הפתח רחוקים ד' טפחים מכותלי המבוי, כלפי חוץ כשר. משום שעמודים נחשבים כמחיצה לארבעה טפחים שלפניהם, והמרחק אינו מהוה פירצה משום שכותלי המבוי ממשיכים עד צורת הפתח מדין עומד מרובה על הפרוץ.

לשיטת המשנ"ב יתכן שגם אם הקנים רחוקים מעט, ולא ד' טפחים, נחשבים "כניכרים מבחוץ" וכשרים.
 
מקרה ה' – מחיצה אלכסונית
ביארנו במקרים הקודמים שהקנים של צורת הפתח צריכים לגדור את הרשות, ובמידה והם מוסתרים על ידי כותלי המבוי – פסולים.
במקרה ויש רחוב שכותל אחד ארוך, והכותל שכנגדו קצר, ויש צורת הפתח שסוגרת את הצד הפתח באלכסון. במקרה זה מי שעומד כנגד האלכסון רואה את שני העמודים. נחלקו הפוסקים איזה זוית אלכסונית נדרשת כדי שנגדיר שצורת הפתח הזו גודרת גם את המשולש שכנגד האלכסון, ומתי נאמר שאינה גודרת אלא שטח הרחוב בלבד?
שיטה א' – במידה ויש בשטח המשולש שמול האלכסון, ארבעה על ארבעה טפחים, נחשב הדבר שהמחיצה האלכסונית גודרת גם שטח זה.
שיטה ב' – במידה וזויית האלכסון היא 22 מעלות (תל המתלקט) – כפי שזווית זו מגדירה לי האם תל הוא קרקע או מחיצה עומדת. כך זווית זו בגדירה האם צורת הפתח גודרת רק את הרחוב, או גם את שטח המשלוש בין הקיר הארוך לקצר.
שיטה ג' – במדיה וזווית האלכסון יותר מ' 45 מעלות. 


 
מקרה ו' – רחוק מהכתלים בתוך הרשות
                          שולחן ערוך סימן שס"ג סע' ו'
                          "צריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל שלושה טפחים"
בשולחן ערוך מבואר שלחי של מבוי צריכה להיות בתוך ג' טפחים – דאל"כ אתי האויר שמשני צידי הלחי מבטלים אותה.
המשנ"ב הביא שם מחלוקת האם גם בצורת הפתח הדין כן, שצריך שיהיה הקנה של צורת הפתח תוך ג' טפחים לכתלים:
   שיטה א' – בצורת הפתח אין את הדין הנ"ל ואפשר להרחיק, והפרצה נסתמת בעומד מרובה.
   שיטה ב' – ג' טפחים ניתן להרחיק – אך אם הרחיק ד' טפחים פסול.
   שיטה ג' – אם צורת הפתח רחוקה רק מצד אחד שלה מן הכתלים כשר. אך אם משני צדדים פסול.
ומכריע המשנ"ב שלכתחילה צורת הפתח תיהיה בתוך ג"ט לשני הכתלים – ובדיעבד גם ביותר מד' טפחים – כשר.


החזו"א כתב שגם האוסרים אינם אוסרים אלא כשרחוק משני צידי צורת הפתח. והוסיף שאם הקנה עצמו רחב מן הפרצה לכו"ע הסתימה נסגרת בעומד מרובה על הפרוץ. 
 
מקרה ז' – צורות הפתח שאינם סמוכות זו לזו
במקרה הקודם עסקנו בדין עומד מרובה על הפרוץ בין צורת הפתח לכותל הרשות. מה יהיה הדין בשני צורות הפתח שביניהם יש יותר מג' טפחים?
המשנ"ב בסימן שמו עוסק בגג הבולט מחוץ לבית, וכותב שם שאפשר להניח קנים תחת התקרה כדי שיחשב צורת הפתח ויוכלו להוציא מהבית לתחת הגג. ומוסיף שאם יש כמה בתים כאלה סמוכים, אין צריך לעשות צורות הפתח לכל גג בנפרד אלא אפשר לאחד את הגגות.
ומעיר השעה"צ ס"ק ט"ז
                          "ולכאורה יש להזהר בזה שלא יהיה בין בית לבית שלושה טפחים"
משמע שאם יהיה ג' טפחים ביניהם, לא נוכל לחברם מדין עומד מרובה על הפרוץ. וביאר החזו"א בסימן ע' ס"ק כ"ג דיתכן שרק פרצה בין כותל למבוי ניתן להתיר בעומד מרובה, אך פירצה בין צורות הפתח צריך שיהיו סמוכות תוך ג' טפחים.
 
מקרה ח' – עמוד המונח במקום גבוה
                          חזון איש סימן ע' ס"ק י"ח
"וצריך שיהיה קנה צורת הפתח בתוך חלל המבוי תוך ג' טפחים סמוך לקרקע מבוי. והכא הוי כהעמיד הקנה במקום המתקצר והוא גבוה מקרקע מבוי ג' טפחים"
ישנם ד' מקרים בהם יש לדון כששני העמודים לא מונחים באותו מפלס, ואחד גבוה מן השני:

1. אם העמוד במקום גבוה י' טפחים – לחזו"א פסול משום שהתל מפסיק בים הקנים. ולמשנ"ב פסול אם העמוד מוקף בתל מכל צדדיו.
2. אם העמוד מוגבה פחות מג' טפחים – לכו"ע אין משמעות להפרש הגובה ביניהם ונחשב שהם נמצאים על מפלס אחד.
3. אם עמוד אחד נמצא במקום גבוה יותר מג' טפחים, אך פחות מי' טפחים, במקרה זה העמוד הגבוה לא נמצא ברשות של העמוד הנמוך, וכל אחד גודר רשות אחרת. וכתב החזון איש דפסול – דשני הקנים צריכים להיות בתוך חלל המבוי תוך ג' טפחים.
4. נחלקו הפוסקים במדריגה שהיא גבוהה ג' טפחים אך רחבה ד' טפחים – האם אנו אומרים שכיון שהיא גודרת רשות כשרה (למרות שגובה הקרקע משתנה בין הקנים – ויש חולקים וסוברים שרק במקרה שהולכים בשטח הסמוך לעמוד כשר.